מהי תרפיה בהבעה ויצירה 

תרפיה בהבעה ויצירה שייכת לענפי הפסיכותרפיה.

הייחוד בתחום זה הוא בשימוש בדרכי הבעה יצירתיות: סיפור, משחק, ציור, תנועה, משחק דרמטי, שיר, כתיבה יוצרת, נגינה.. כמטאפורות מעולמו הפנימי של המטופל. המטפורה עוקפת את מחסומי המילים, מאפשרת לשחרר את ההגנות הרציונאליות ולעודד חקירת קונפליקטים וחסימות בדרך ספונטאנית, יצירתית, מקורית ובלתי מאיימת.



ההתבוננות המשותפת והדיאלוג שנוצר עם וסביב היצירה, מאפשרת למטופל לבחון חומרים שאינם מעובדים, חומרים הטעונים בקונפליקטים, שהנגיעה הישירה/המילולית, עלולה להוות איום, או ליצור מתח הגורם להתרחקות מן הקונפליקט והדחקתו.

המטופל יכול לשהות בתוך המטפורה עד שירגיש בטוח לבחון אותה, לפרק אותה ולהכיל את מגוון פירושיה החדשים בתוכו.

כתרפיסטית בהבעה ויצירה, אני מאמינה, שעצם התהליך היצירתי, מהווה כניסה אל מאגר של כוחות פנימיים, ראשוניים, יצריים ונתינת ביטוי לכוחות אלה, בעולם החיצוני, המציאותי. המטפל מהווה עד לקיומו של התהליך.

תראפיה בהבעה ויצירה אם כך, מאפשרת גילוי עצמי לצד ביטוי עצמי.



השימוש בתרפיה בדרמה וסיפור.

השימוש בדרמה ומשחקי תיאטרון, מאפשר לשני תהליכים מקבילים לפעול בו זמנית: תהליך של הזדהות ותהליך של הרחקה.

המשפט המפורסם של המלט "להיות או לא להיות" - הוא לב ליבו של הפרדוקס הדרמטי, ומהווה את תהליך העבודה בתרפיה בדרמה: המטופל כ"שחקן", שואל את עצמו; להיות אני, או אני בתפקיד, האם לשחק את עצמי, או לשחק דמות אחרת ואם משחק אני דמות אחרת האם בעצם היא אינה הופכת להיות חלק ממני?

המתח, שנוצר בין התפקיד / הדמות, שאותה בוחר המטופל לשחק, לבין האדם עצמו (על מגוון תפקידיו ודרכי הביטוי שלו), יוצר דינאמיקה של שינוי; התהליך מאפשר להתבונן בו זמנית בתפקיד או בנושא, שהוא בעייתי או קשה, ממרחק בטוח - "זה לא אני, זו הדמות" ובכך, לחוות, לעבד ולשלב מחדש מגוון תפקידים והתנהגויות אל חיי היומיום של המטופל.



למי מיועדת תרפיה בדרמה וסיפור

רבים חושבים שתרפיה בדרמה וסיפור מיועדת לילדים, מכיוון שמטבעם הם משחקים. אכן ילדים צעירים נהנים מהתרפיה משום ששפת המשחק טבעית להם, היא חלק מחייהם והם אינם חוששים להיחשב ילדותיים או תינוקיים. עבורם הכניסה לטיפול היא קלה וטבעית והטיפול רובו מתרחש במרחב המשחקי.

אך בבסיסה הדרמה תרפיה מיועדת לכל הגילאים: ילדים, נוער, מבוגרים. כולנו "משחקים" תפקידים רבים במהלכו של יום: בעל של, אישה של, אמא של, אבא של, הבן או הבת, האח האחות המורה או המנהל או הסטודנט, תומך, נתמך.

החיים הם במה אין סופית שעליה אנחנו מעלים יום-יום את תיאטרון חיינו, מספרים את סיפורינו, לעיתים אנחנו מגלים שתפקידים שהיינו בהם בעבר, ממשיכים לחיות איתנו ב"כאן ועכשיו", לעיתים נגלה שה"סיפור" שקרה לנו היום, דומה כל כך ל"סיפור" שסיפרנו לפני חודש או שנה, שאנחנו "תקועים" באותו תפקיד או סיפור ולא מצליחים לשנות את ה"דמות" אליה נכנסנו...

התרפיה בדרמה מאפשרת לבחון את מגוון התפקידים וסיפורי החיים המצויים בתוכנו, לתת להם זווית ראיה מחודשת ולהתאימם לחיים ולמציאות העכשווית שלנו.



בתרפיה בהבעה ויצירה ניתן לעבוד הן באופן פרטני והן בקבוצות

בעבודה פרטנית המטופל והמטפל חוקרים את עבודה היצירתית המטפל הוא שותף פעיל למשא המחקרי, תפקידו להאיר מקומות שאותם רוצה המטפל לחקור, לכוון, לשמור ולהיות עד לתהליך המתרחש. גם העבודה היצירתית מהווה עדות לתהליך המתרחש וניתן לחזור אליה, להתבונן בה ולהמשיך לחקור אותה לאורך הטיפול וגם לאחר סיומו.

בעבודה קבוצתית, הקבוצות נבנות לפי גיל או דילמה משותפת, כך מתאפשר למטופלים למצוא ולהדהד התנהגויות ותפקידים ולבחון מגוון רב של התמודדויות עם דילמות משותפות, חברתיות ומשפחתיות. השימוש בקבוצה מעצים את מגוון האפשרויות ומהווה מקום להתנסות בדמויות מגוונות בסביבה בטוחה ומוגנת. תפקיד המטפל ליצור את הסביבה המוגנת ולאפשר לקבוצה להתנסות במגוון רב של תפקידים ותגובות.